<h1>תניא רבתי סימן צ"ו</h1>
<h2>דף קלז:</h2>
ענין כסא לברית מילה מצאתי בהלכות גדולות של רבי שמעון קיירא ז"ל. נהוג רבנן למעבד כסא כבוד בברית מילה לכבודו של אליהו דמתקרי מלאך הברית. כדתניא בברייתא דר' אליעזר. כענין שנאמר (מלכים א' י"ט) ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל וגו'. אמר הקב"ה לאליהו בשטים אתה מקנא לי על גלוי עריות שנאמר (במדבר כ"ה) פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי וגו'. וכאן אתה מקנא לי על עסק הברית חייך אני אכרות עמך ברית שלום וברית כהונה, ולא עוד אלא שאין ישראל עושין ברית עד שתהא אתה רואה בעיניך. ומכאן נהוג רבנן למעבד כסא כבוד למלאך הברית דהוא אליהו זכור לטוב, דכתיב (מלאכי ג') ומלאך הברית אשר אתם חפצים. ומנהג להדליק נרות בבית הכנסת שיש בו ברית מילה ונראה לי על שם (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור, והוא דרך שמחה וכבוד. עוד נראה לי טעם אחר שסמכו על האגדה או על הירושלמי [עיין כתובות פ"א ה"ה] שכך היו נוהגין בימי הגזירה להדליק נרות בבית שיש בו ברית מילה לאות ולסימן לעוברים דרך שם שיכירו וידעו ישראל שיש שם ברית מילה, וילכו שם לשמוע הברכות. כמו שייסד הקלירי בש"ע של חנוכה באור הנר בברור חיל אום ברית מגנבת. ואע"ג דבתלמודא דידן בסנהדרין בפרק אחד דיני ממונות לא משמע הכי. דהכי גרסינן התם קול ריחים בבורני, שבוע הבן שבוע הבן. אור נר בברור חיל, משתה שם משתה שם. יש לומר דהתם תני איפכא. דרוב פיוטים של קלירי על פי הירושלמי ועל פי האגדות. עוד מצאתי מה שעושין נר גדול בבית הכנסת ביום המילה סימן למשתה כדאמרינן באחד דיני ממונות אור נר בברור חיל משתה שם. וגם מה שנותנין מפה על פתח בית הכנסת כשמלין אותו, סימן משתה, כדאמרינן בבבא בתרא בפרק המוכר פירות לחבירו [צ"ג ע"ב] כל זמן שמפה פרוסה אורחין נכנסין. ואמרינן לקמן שצריך לעשות סעודה ביום מילה, עד כאן מצאתי. ואינו נראה לי מה שפירש שהנר סימן למשתה של מילה. דהאי דאמרינן אור נר בברור חיל משתה שם. היינו משתה של חופה. או יש לומר דהכי קאמר הנר סימן למשתה של מילה כמו שמצינו במקום אחר שהוא סימן למשתה כדאמר אור נר בברור חיל משתה שם. המכניס בנו למילה אומר ברוכים היושבים. והצבור עונין ברוך הבא. ושמעתי טעם בדבר כי הבא בגימטריא ח' והתינוק נימול לשמונה ימים. לפיכך עונין ברוך הבא כנגד התינוק ברוך הנימול לח'. ומקרוב נהגו לומר ברוכים הבאים. כנגד אבי התינוק והתינוק משום (ישעיה ג') גזלת העני בבתיכם, דהיינו גזילת העניה, ונראה לי דדקדוק של הבל הוא. דמהיכן בא אבי התינוק שהוצרך לומר ברוכים היושבים, והלא ביניהם עמד ועמהם ישב. אלא הוא אומר ברוכים היושבים במקום התינוק שהוא בא אצלם. והן עונין ברוך הבא כנגד התינוק. ועוד ניחא ליה לאבוה דינוקא מה שהן מברכין התינוק, ואין כאן גזלת העניה כלל. נחזור לענין, נותן אבי התינוק בידי בעל בריתו הגדול. הנותן נותן בימין. והמקבל מקבל בימין. ויושב בעל הברית והתינוק בחיקו. והמוהל עומד ואומר סברי מורי או סברי רבותי, והן עונין לחיים. ומברך על המילה וחותך הערלה ונותן אותה בכלי שיש בו עפר, ופורע הערלה ומוצץ המילה בפיו להוציא הדם, ומברך אבי הבן להכניסו. והעומדין שם אומרים כשם שנכנס לברית כו' כמו שכתבנו למעלה בענין הברכות. לאחר מילה ופריעה מקבל המוהל את התינוק מיד בעל הברית ונותנו לאביו, ואביו חוזר ונותנו לבעל ברית אחר. ומקבל התינוק בחיק בעוד שהמברך גומר הברכות. ואם חס ושלום נפטר אבי התינוק. אין שם אלא בעל ברית אחד והוא מקבל התינוק עד שיגמור הברכות. וכן במקום שנוהגין לכרות ברית עם אחד ולא יותר. שאלו לפני הר' אליעזר ז"ל אם אבל מותר להיות בעל ברית, והתיר. אבל ליכנס לסעודה אסור. אחר כן נוטל המוהל או המברך או אם הוא אדם אחר כוס של יין ומברך בורא פרי הגפן. ונוטל הדס ומברך עצי בשמים. אשר קידש ידיד מבטן כו'. קיים את הילד הזה לאביו ולאמו כו'. כמו שכתבנו למעלה. ואם חס ושלום נפטר אביו או אמו של תינוק מדלג מן הברכה אי זה שהוא, ואומר קיים את הילד הזה לאביו או לאמו. ואומר הודו לה' כי טוב וגו'. וחייב אדם לעשות משתה ושמחה ביום שזכה למול את בנו, כדתניא בברייתא של רבי אליעזר פרק כ"ט כשנולד יצחק בן ח' ימים הגישו למילה שנאמר (בראשית כ"א) וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים. וכל מי שהוא מגיש את בנו למילה ככהן שהוא מגיש מנחה על גבי המזבח, מכאן אמרו חכמים חייב אדם לעשות משתה ושמחה באותו היום שזכה למול את בנו. כאברהם שנאמר וימל אברהם את יצחק בנו. ובפרק רבי אליעזר דמילה תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שקבלו עליהן ישראל בשמחה כגון מילה דכתיב (תהלים קי"ט) שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. עדין עושין אותה בשמחה. ופירש רבינו שלמה ז"ל שעושין סעודה. והחבר ר' בנימין ברבי שלמה ז"ל הביא ראיה מהא דאמרינן בכתובות פרק קמא [ח' ע"א] רב חביבא איקלע לבי מהולא ובריך שהשמחה במעונו. ולית הילכתא כותיה משום צערא דינוקא. מכל מקום אף על גב דלית הלכתא כותיה לברך שהשמחה במעונו, נפקא מינה שהיו עושין סעודה גדולה כמו בבית החופה. עוד מצאתי מה שרגילין לעשות משתה ביום ברית מילה דכתיב (בראשית כ"א) ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק. ביום ה' ג' דהיינו ביום שמיני מל את יצחק. שמעינן מכל הני שחובה הוא לעשות משתה ושמחה בברית מילה.
